השבועות האחרונים סיפקו לנו הזדמנות לצפות בתלבושות מרהיבות, מוגזמות וחד-פעמיות בשני אירועים שונים אך דומים – האירוויזיון והמט גאלה. שניהם הציגו הרבה נצנצים, זוהר ועור חשוף ומעט מאוד, אם בכלל, קיימות. אך בעוד שמהאירוויזיון, אירוע שנועד להיות חד-פעמי ומוגזם בכוונה, לא הייתה לי שום ציפייה לאופנה בת-קיימא, מהמט גאלה – במיוחד השנה – ציפיתי ליותר.
פרחים וציפורים מפלסטיק במט גאלה
ביום שני הראשון של חודש מאי, כמיטב המסורת, התכנסו כל היפים והעשירים לחגיגת האופנה הגדולה מכולן – המט גאלה. האירוע השנתי, שנועד לגייס כספים למכון התלבושות של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, מסמן את פתיחת תערוכת האופנה השנתית של המוזיאון. התערוכה מכתיבה את נושא הנשף, שלפיו כל האורחים מתבקשים להתלבש. עם השנים הפך האירוע ליותר ויותר חגיגי ואקסטרווגנטי. כך, לדוגמה, ב-2019 לבשה קייטי פרי שמלת שנדליר, וב-2015 התעטפה ריהאנה בשמלה צהובה שהייתה כל כך מוגזמת עד שהיא הזדקקה לשלושה עוזרים כדי לעלות במדרגות.
השנה קוד הלבוש של המט גאלה היה "גן הזמן". הנושא מתייחס לאגדה שנושאת את אותו השם ושמספרת על יצירות אמנות שנכלאו, וכמובן גם לתערוכה של המאט "יפהפיות נרדמות: אופנה מתעוררת מחדש" שמציגה שמלות ופריטי אופנה בני עשרות שנים, שחלק מהם נחשף בה לראשונה. לכאורה הנשף השנה היה צריך להיות מקיים במיוחד. התערוכה חוזרת אחורה בזמן אל ימים שבהם עולם האופנה התנהל על מי מנוחות, מפיחה חיים באופנת העבר ומדגישה את יופייה. כותרת הגאלה מתמקדת בגן וביופי שעלול להיעלם. לכן, ציפו פרשניות אופנה (ובצדק) לראות הרבה שמלות וינטג', כמו גם שאיפה כללית לקיימות. אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. במט גאלה אפשר היה למצוא מוטיבים של פרחים, של ציפורים, של עלים ואפילו של פירות בשפע, אולם כולם היו עשויים מפלסטיק.
אופנה: התעשייה המזהמת השנייה בגודלה
ההזמנה לשיח על קיימות צריכה להישמע על אחת כמה וכמה בכל הנוגע לאופנה. תעשיית האופנה הוכרזה כבר מזמן כתעשייה השנייה הכי מזהמת. היא אחראית לשימוש ברבע מהכימיקלים הרעילים בעולם, ליותר מחמישית מהזיהום בעולם, לייצור של 300 מיליון טון פלסטיק (אפשר להשוות זאת למשאית עמוסה בבגדים שמוטמנת באדמה מדי דקה), ולשימוש ב-1.3 מיליארד חביות נפט על בסיס שנתי כדי לייצר בגדים זולים מסיבים סינתטיים.
אם כן, ההתייחסות לפלסטיק אינה מקרית. כבר היום 69 אחוז מהבגדים שלנו מכילים פלסטיק מבוסס נפט, והתחזית היא שעד 2030 המספר הזה יעלה ל-75 אחוז. במילים אחרות, אם לא נעצור מייד את הזיהום ואת השימוש הכה מאסיבי בנפט של תעשיית האופנה, לא רק עולם האופנה יתקשה לשרוד, אלא העולם בכללותו.
הקיר הרביעי נשבר: הגיע הזמן לדבר על קיימות
קיימות עוסקת בצומת שבין החברה, הסביבה והכלכלה, ולכן גם אם השיח הסביבתי נעדר מהשטיח של המאט, אפשר היה לצפות לניצול הבמה למסרים חשובים אחרים. אלא שגם פה פספס לגמרי עולם האופנה, על נציגיו היפים והבולטים, את ההזדמנות. למשל, אחד המעצבים הבולטים ביותר היהג'ון גליאנו, אותו גליאנו שלפני עשור וחצי פוטר בבושת פנים מדיור לאחר אמירות אנטישמיות קשות. גליאנו ירד למחתרת במידה רבה, ועבר לעבוד במרג'יאלה, כמעט ללא תשומת לב ציבורית. אולם השנה הוא חזר לתודעה ולחיבוק הציבורי, ומשם הדרך להיות המעצב הנפוץ על השטיח של המאט הייתה קצרה. בעוד שאין זאת הפתעה לראות את עולם האופנה בארצות הברית מחבק מעצב אנטישמי, קשה שלא להתרגז.
אופנה תמיד שימשה כלי תקשורת בולט להעברת מסרים. הבחירה להתעלם מקיימות, על כל רבדיה, היא מקוממת מאין כמותה. הצורך לייצר פנטזיה דרך עולם האופנה מובן לחלוטין, ובימים אלה יותר מתמיד. אולם הקיר הרביעי של המאט נשבר כבר מזמן, והקהל יכול להישיר מבט אל כל הסוגיות שמפעפעות מאחורי הקלעים. כך, לדוגמה, קים קרדשיאן התקשתה לדבר עם הכתבים בגלל המחוך ההדוק, והזמרת טליה בשמלת החול נישאה במדרגות כמו תינוקת במה שהפך להיות אחד הרגעים הוויראליים של המאט.
כעת נשאלת השאלה, אם הקיר הרביעי ממילא שבור, האם לא הגיע הזמן לחשוף את ההשלכות הסביבתיות הקשות של עולם האופנה, וחשוב מכך, לעסוק באופן אקטיבי בהפחתה שלהן? הדבר נכון לא רק לגבי המט גאלה השנתי, הרחוק שנות אור מהמציאות הישראלית, אלא בעיקר לגבי בחירות הבגדים היומיומיות והקבועות שלנו. הבחירות האישיות שלנו אומנם מקבלות הרבה פחות סיקור תקשורתי, אם בכלל, אך הן חשובות לאין שיעור. בחירה באופנה בת-קיימא, לרבות בגדי יד שנייה, מעצבים מקומיים, מיחדושים, סחר הוגן ובעיקר צמצום הרכישות, יסייעו לכולנו לשמור על היופי ועל הטבע בעולמנו – לא רק כפנטזיה חד-שנתית שמוצגת בתערוכה, אלא כמציאות קיימת ונגישה לכול.
ד"ר מיטל פלג מזרחי היא עמיתת פוסט-דוקטורט במחלקה לכלכלה באוניברסיטת ייל. היא חוקרת אופנה בת-קיימא, רגולציה ופסולת טקסטיל.
