לאחר כמעט 20 שנים של בדיקות בטיחות והליכים אחרים הצליחו בחברת אקווה-באונטי (AquaBounty) ממסצ'וסטס להתקדם במעלה זרם הבירוקרטיה ולקבל ממנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) את האישורים הדרושים לשיווק הסלמון המושבח שלה. ההמתנה הארוכה וההשקעה הכספית העצומה בדגים המושבחים הביאו את החברה לסף פשיטת רגל, אך היא הצליחה להישאר עם הראש מעל המים וכעת אולי תתחיל להרוויח מהפיתוח שלה.

הדג של חברת אקווה-באונטי – הקרוי סלמון AquAdvantage – הוא סַלְמוֹן לָכִיס ("סַלְמוֹן אַטְלַנְטִי", Salmo salar) שהונדס גנטית כך שיגדל במהירות כפולה מסלמון רגיל שגדל בחוות דגים. כלומר, הדג המושבח מגיע לגודל המתאים לשיווק בתוך מחצית מהזמן הנדרש לסלמון לָכִיס שלא הושבח – בתוך שנה וחצי במקום כשלוש שנים.

כדי ליצור את סלמון AquAdvantage החדירו לסלמון לָכִיס גן המקודד להורמון גדילה, שנלקח מדג סלמון אחר: אִלְתִּית גַּמְלוֹנִית ("סַלְמוֹן צִ'ינוּק", Oncorhynchus tshawytscha). אלתית זו – שגם היא דג מאכל – דומה לסלמון לָכִיס, אך גדולה ממנו בהרבה ומשקלה הממוצע קרוב ל-25 קילוגרם. לשם השוואה, משקלו הממוצע של סלמון לכיס הוא כ-6 ק"ג. נוסף לכך, הוצמד לגן המקודד להורמון הגדילה קַדָם (Promoter), שנלקח מהגן המקודד לחלבון נוגד קיפאון של מין של דג פּוּטית (Zoarces americanus). קדם הוא רצף בקרה ב-DNA הנמצא בסמוך לגן ומכתיב מתי יופעל הגן ובאיזו עֹצמה. אפשר לחשוב על הקדם כעל מעין מתג הפעלה. הסלמון המושבח לא כולל את הגן של דג הפוטית אלא רק את מתג ההפעלה שלו.

באופן רגיל הגן המקודד להורמון גדילה בדגי סלמון פעיל רק בעונות החמות, אך בזכות הקדם של דג הפוטית גן זה מופעל במשך כל השנה. כתוצאה מכך, כאמור, הדג המושבח גדל מהר יותר מסלמון רגיל וכן מנצל את מזונו בצורה טובה יותר – לכל קילוגרם מזון שהדג המושבח אוכל משקלו עולה בקילוגרם, בעוד שבסלמון רגיל דרושים 1.2 קילוגרמים של מזון כדי שמשקל גופו יעלה בקילוגרם אחד.

קבוצות המתנגדות אוטומטית לכל מזון מהונדס גנטית, מבלי להתחשב בעובדות ובנתונים, מיד זעקו חמס וניסו לנטוע ספקות בקשר לבטיחות הדג למאכל, ולהזהיר מפני סכנות סביבתיות אפשריות. אולם, על פי הכרזת ה-FDA הסלמון של חברת אקווה-באונטי בטוח למאכל ולא נשקפת ממנו סכנה סביבתית.

החשש מפני פגיעה בסביבה במקרה שבו הדגים המושבחים ימלטו לטבע מוצדק, אך אינו ייחודי לדגים מהונדסים גנטית. כל צמח שתורבת או בעל חיים שבוית עלול להתחרות עם מינים מקומיים על משאבים. המינים המבויתים אף עלולים להזדווג עם מינים מקומיים לקבלת בני כלאיים, וכך לשנות את המבנה הגנטי של אוכלוסיית הבר ולגרום לאובדן של מינים טהורים. למשל, כלבים המזדווגים עם זאבים, או חיטה הגדלה בשטחים חקלאיים בצפון ארץ ישראל ויוצרת בני כלאיים עם "אם החיטה".

כדי למנוע פגיעה אפשרית באוכלוסיות סלמון בר אישר ה-FDA לגדל את הדג המושבח רק בבריכות דגים בלב היבשה (בקנדה ובפנמה). בבריכות מותקנים מגוון מנגנונים למניעת בריחת דגים (או ביצים) לסביבה, כגון סכרים, רשתות, מערכת ביוב סגורה ומערכות טיהור בכלור – שישמידו כל דג או ביצה שיצאו מבריכת הגידול. נוסף לכך, החברה תשווק למגדלים רק נקבות סלמון עקרות, כך שהן לא יוכלו להתרבות בסביבה אם יגיעו אליה בטעות. עיקור הנקבות נעשה בשיטה מקובלת בדגים: ביצים מופרות, שמהן יתפתחו הנקבות, מטופלות בתא לחץ. כתוצאה מהטיפול מתקבלות ביצים שרובן המוחלט מכיל סט כרומוזומים עודף (טריפלואידיות – שלושה עותקים של כל כרומוזום, במקום שני עותקים), מצב הגורם לעקרות בדגים שיתפתחו מביצים אלו.

אם כך, הסלמון המושבח ככל הנראה לא מהווה סכנה לאוכלוסיית הסלמון בטבע. הוא גם בטוח למאכל כמו כל סלמון אחר.

כפי שצוין לעיל, הגן שהוחדר לסלמון המושבח הוא גן להורמון גדילה. הורמוני גדילה מיוצרים בכל בעלי החיים, כולל בסלמון לָכִיס לא מושבח ובאלתית גמלונית. אם אי פעם אכלתם אחד מדגים אלה, אכלתם את הורמון הגדילה שלהם – ללא כל נזק, מאחר שהורמון זה בטוח למאכל אדם.

יתר על כן, סלמון רגיל שגדל בחוות דגים בכל מקרה מקבל תוספת של הורמון גדילה. ואכן, השוואה בין סלמון של חברת אקווה-באונטי לסלמון מחוות דגים הראתה כי אין הבדל מובהק ברמת הורמון הגדילה בין הדגים.

הורמון הגדילה גורם לייצור של חומר נוסף – גורם גדילה דמוי אינסולין (IGF1) – העלול להזיק לבריאות בריכוזים גבוהים. חוקרי ה-FDA מדדו את הריכוז המקסימלי של גורם הגדילה בדגי סלמון מושבחים ובסלמונים רגילים שגודלו בחוות דגים ובדקו כמה דגים צריך לאכול כדי להגיע לרמה מזיקה של גורם הגדילה.

מתברר כי אדם ש"מת" על סלמון אוכל כ-200 גרם בשר סלמון ביום. אדם כזה, יחשף ל-3.7 מיקרוגרמים (0.0000037 גרם) ביום של IGF1 אם יאכל רק סלמון מושבח, ול-2.4 מיקרוגרמים (0.0000024 גרם) ביום של גורם הגדילה אם יאכל רק סלמון לָכִיס רגיל שגדל בחוות דגים.

חשיפה לגורם הגדילה נחשבת למזיקה אם היא מגיעה לרמה של 1,220 מיקרוגרמים (0.00122 גרם) ליום. כלומר, כדי להחשף לרמות מזיקות של גורם הגדילה צריך לאכול כ-101 קילוגרמים ביום של סלמון לא מושבח או 66 קילוגרמים ביום של סלמון מושבח.

ה-FDA קבע, בעקבות בדיקות אלו ובדיקות נוספות שהראו כי אין הבדל בין הסלמון של חברת אקווה-באונטי לסלמון לָכִיס רגיל מבחינת הרכב תזונתי, טעם, צבע ואלרגנים כי הסלמון המושבח בטוח למאכל וכי אין חובה לסמן אותו כמוצר מהונדס גנטית. מאחר שאין הבדל מהותי בין דגי הסלמון השונים, סימון רק יכול להטעות את הציבור ולשמש מתנגדים להנדסה גנטית ככלי לזריעת פחד. כמובן, אין איסור על סימון מזון. סביר מאוד שמשווקים יסמנו בשר סלמון לא מהונדס בסימון וולונטרי, כמו סימוני כשרות אחרים – כשר למהדרין, אורגני ועוד. כך שאלו שירצו להימנע מהסלמון המהונדס – מסיבות אתיות, אידיאולוגיות, אמוניות או אחרות – יוכלו לעשות זאת בקלות.

אחת השיטות לגרום לציבור לפחד מדברים רבים היא הטענה כי הם "לא טבעיים". קבוצות שונות משתמשות בכך כדי לגרום לאנשים להימנע מחיסונים, לפחד משובלי מטוסים או להתנגד למזון מהונדס גנטית. למשל, בכתבתו של דודי גולדמן על הדג, שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ב-23 בנובמבר 2015, בחרו להדגיש כי הדג "אינו קיים כלל בטבע ונוצר למעשה על ידי בני אדם". למעשה, אין דבר כזה "לא טבעי". אלו הטוענים כי משהו אינו טבעי מתכוונים – נוסף לכוונתם להפחיד – כי הוא נוצר בעזרת התערבות האדם או שאינו יכול להיווצר באופן ספונטני בבר. הבעיה עם טענה זו, כשהיא מופנית כלפי מזון מהונדס גנטית, היא שרובו המוחלט של המזון שאנחנו אוכלים נוצר בעקבות התערבות של האדם, לא רק מזון מהונדס אלא גם מזון שהושבח בשיטות ה"קלאסיות", הבלתי צפויות והלא מדויקות. למשל,קלמנטינות שנוצרו בעזרת קרינה רדיואקטיבית בכור הרעיני בשורק, או תפוח אדמה שנוצר בהכלאה (והתברר כרעיל ומסוכן). כמו כן, "הנדסה גנטית" מתרחשת כל הזמן בטבע – כ-85% אחוז מהגנום של התירס הוא לא תירס אלא רצפי DNA זרים וכך גם לפחות 8% מגנום האדם, בבטטות מבויתות קיימים גנים זרים שלא קיימים בצמחים אחרים ממשפחתה, בפרפרים אפשר למצוא גנים שמקורם בנגיפים, בכנימות יש גנים של פטריות וכדוגמה אחרונה – הגן סינסיטין (syncytin) שחשוב ליצירת הקשר בין השליה לרחם באדם וביונקים אחרים, הגיע מנגיף.

הטלת ספק היא דבר טוב, אך לא כאשר מקור הספק בפחדים בלתי מבוססים. לאחר בדיקה ארוכה ביותר, שנמשכה קרוב ל-20 שנים, כל הנתונים מראים כי אין סיבות מדעיות ורפואיות להימנע מהסלמון המושבח – הוא בטיחותי לצריכה ולסביבה וגם יש לו לא מעט יתרונות. למשל, גדילתו המואצת תאפשר לענות על הדרישה לבשר דגים תוך שימוש בפחות משאבים. כמו כן, לרוב מוצרים מהונדסים זולים ממקביליהם הלא מהונדסים ולכן זמינים יותר לעניי החברה. הדג יתרום גם לחקלאות בת קיימא ולהקטנת הנזק לסביבה: מאחר שהוא גדל ביעילות בבריכות דגים ביבשה הוא יקטין את הצורך בחוות דגים מזהמות בים ואת הדיג שפוגע באוכלוסיות הבר של הסלמון.

תודה ליונת אשחר על העזרה בהכנת הרשומה.

פוסט המבוסס על רשומה זו התפרסם בפייסבוק בדף מדע גדול, בקטנה.

הודעת ה-FDA לעיתונות.

הודעת ה-FDA לצרכנים.

מסמכים בנוגע לדגי סלמון AquAdvantage, באתר מנהל המזון והתרופות.

מאמר סקירה על השפעות אפשריות על הסביבה ועל הדרכים להתמודד עמן.

איתי נבו, "הדגים המהונדסים קרובים לצלחת?", "המאור הקטן".

על מקור הבירוקרטיה: "הטוויסט של מונסנטו" בבלוג רדיקל חופשי.

הכתבה פורסמה לראשונה בבלוג "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"