מסע להונדורס: חלק 2


מאת פרופ' נדב ששר – המנהל האקדמי של קמפוס אילת -אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומתאם אילת של המגמה לביולוגיה וביוטכנולוגיה ימית

 

איכשהו הפכתי למוצ'ילר. תרמילאי. דבר שלא עשיתי כבר הרבה זמן.

הדרך להונדורס התארכה בשל עיכובי טיסה, וכך נוצר לילה לא מתוכנן במיאמי. מכאן גם הדרך הלאה התעכבה, ומסאן פדרו סולה, העיר שנחתנו בה, היינו צריכים לקחת אוטובוס מקומי לעיר החוף לה סייבה. לכל תרמילאי מצוי המשמעות ברורה: הרבה שעות המתנה, לוח זמנים לא באמת מחייב, נסיעה ארוכה, צפופה אך צבעונית ומלאה בהונדורסאים חביבים ששמחים לישון לך על הכתף אבל פחות כשאתה ישן על הכתף שלהם, אוכל ושתייה שנמכרים תוך כדי הנסיעה, עד השעות הקטנות של הלילה. בתחנת האוטובוסים בסאן פדרו סולה חיכתה הפתעה – באחת המסעדות היה תלוי דגל ישראל. למה? למשוך מוצ'ילרים כמובן. מעניין שלא היה שום דגל אחר. בלה סייבה דווקא חיכו לנו במלון, אולי רגילים לשעות האלה.

ברוכים הבאים ללה סייבה. צילום: Fotorus, Flickr
ברוכים הבאים ללה סייבה. צילום: Fotorus, Flickr

שיכנו אותנו בחדר במלון ליד אצטדיון הכדורגל. החדר חביב ונוח, ומשום מה במקום ארון מצוי יש בו תא וידוי. מתברר שעשו שיפוץ בכנסייה קרובה, ובעל המלון אימץ את תא הווידוי. עכשיו מחכים לאישור מרואטן שנבוא. במקור תוכנן שנגיע לשם ביום שישי, אבל משום מה הם לא התקבל אישור סופי. אז ממתינים. בינתיים מסתובבים בעיר, אוכלים בליאדוס עם משכימי הקום בשוק, מבקרים בכפר של גריפונה קרוב ולומדים על שייט בקאנו בים גלי ודי מעבירים את הזמן. בלילה מתקבלת ההודעה – אולי תוכלו לבוא ביום שני. פשוט בסוף השבוע המלונות מלאים, ולא הצלחנו לסדר לכם משהו. האכזבה רבה, כי צריך להכין דברים וזה גם סותר את התוכניות, אבל שאנחנו נעשה סיפור מאיחור כזה? העיקר שהקורס יתנהל היטב. אומנם לאור חוסר התיאום גם זה מוטל בספק, אך עדיין מקווים. בינתיים מארגנים טיול לשמורת איים למחר ולסוף השבוע – נראה. צפוי גשם.

המשך יבוא…



אולי יעניין אותך