סוד העצמות

בריאות ומזון | חי וצומח | ים וחופים |

במחקר חדש התגלה שלכריש הפיל אין את הגנים האחראים על יצירת שלד עשוי עצם, לכן הוא נותר עם שלד סחוסי ממש כמו אבותיו


שינויים קטנים במהלך מיליוני שנים מסייעים למדענים להבין תהליכים אבולוציוניים הקשורים בהתפתחות השלד. צילום: Byrappa Venkatesh
שינויים קטנים במהלך מיליוני שנים מסייעים למדענים להבין תהליכים אבולוציוניים הקשורים בהתפתחות השלד. צילום: Byrappa Venkatesh

היצור הזה הוא כריש הפיל. הוא השתנה מעט מאוד מאז שהתפתח, לכן מכנים אותו מאובן חי – שריד לימים רחוקים. החוטם שלו, שנראה כמו חדק שהוצמד לראשו של כריש, מבדיל אותו משאר בני משפחת הכרישים. תוצאותיו של מחקר חדש מגלות שהוא שונה מכל שאר בעלי החוליות ברמת המידע הגנטי שלו, וזה מה שגרם לכך שהוא מצויד בשלד סחוסי.

תוצאות המחקר מאפשרות להבין כיצד נוצרות מחלות של העצמות כמו אוסטאופורוזיס (דלדול עצם) ולפתח טיפולים יעילים יותר עבורן. עוד נמצא במחקר שמערכת החיסון של הכריש הזה ייחודית לו, והיא מספקת הצצה למנגנון של מערכת החיסון הנרכשת, כלומר זו שמתפתחת בתגובה לחשיפה לגורמים מחוללי מחלות (פתוגנים). הבנה של התהליך הזה תסייע לשפר את יעילותה של התגובה החיסונית בבני אדם.

הצצה אל העבר

המחקר נערך על ידי חוקרים מהסוכנות למדע, לטכנולוגיה ולמחקר בסינגפור (Agency for Science, Technology and Research) שרצו לגלות מה הסיבה לכך שלכריש הפיל (ולשאר בני קבוצת הכרישים ודגי הסחוס) יש שלד כזה, בעוד שכמעט אצל כל בעלי החוליות יש שלד גרמי (עשוי עצם).

המדענים יודעים שלפני מאה מיליון שנים היו כל בעלי החוליות – שאז היו עדיין דגים – מצוידים בשלד סחוסי. החוקרים שבחנו את כריש הפיל, שלא השתנה כמעט בכלל מאז שהתפתח, מצאו שיש לו את כל הגנים הדרושים ליצירת עצמות חוץ מאשכול של גנים האחראים ליצירת חלבונים קושרי סידן. אלה התפתחו מאוחר יותר במיני דגים אחרים, שבסופו של דבר פיתחו עצמות. החלבונים האלה הם המפתח להבנה של הדרך שבה העצמות מאבדות את הסידן שיש בהן, מה שגורם להן להישבר ולהתפורר בסופו של דבר.

נוסף על כך, המערכת החיסונית של כריש הפיל שונה לחלוטין מזו של שאר בעלי החוליות: בעוד שלרובם יש כמה קבוצות של תאים מסייעים של מערכת החיסון (Immune Helper Cells), הרי שלכרישים האלה יש סוג אחד בלבד. אם החוקרים יצליחו להבין איך התאים האלה משתנים בתגובה לחשיפה למחוללי מחלות למיניהם, הם יוכלו להסיק לגבי פעילותם בבני אדם ובעלי חיים אחרים וליצור תרופות וטיפולים חדישים ויעילים יותר.

למאמר המקורי לחצו כאן



אולי יעניין אותך