האם הייתם מופתעים לראות גמלים רועים בגבעות המוריקות ליד לונדון, או למצוא אליגטורים שוחים בנהר ההדסון בניו יורק? הפתעה באותו סדר גודל היתה מנת חלקם של חוקרים אמריקאים שצפו בשחפית כספית בשמיים הצפוניים של אלסקה. שחפית כספית (Hydroprogne caspia) היא מין של ציפור שמקננת באתרים רבים בעולם (ישראל, אגב, היא מבחינתה תחנת מעבר בדרך למקומות אחרים, אך יש לה גם כמה אתרי קינון לא קבועים במפרץ אילת). לאחרונה, הן נצפו מקננות בחוף הצפון-מערבי של אלסקה – כאלף קילומטר צפונית לאתרי הקינון הידועים הצפוניים ביותר שלהן בארצות הברית.
מה הן עשו שם? החוקרים מסבירים אירוע יוצא דופן זה בשינוי האקלים שאנו חווים. הטמפרטורות הממוצעות באזורים נרחבים בעולם הולכות ועולות וגורמות למיני יצורים חיים לנוע אל עבר מקומות קרירים יותר. זאת משום שהם בדרך כלל מותאמים מבחינה אבולוציונית לפעילות אופטימלית בתנאי אקלים מסוימים, וכן מכיוון שתפוצת מקורות המזון שלהם משתנה עם שינוי האקלים. אלסקה מתחממת בקצב כפול מזה של שאר ארה"ב, כאשר בממוצע החורף בה חם ב-3.3 מעלות צלזיוס לעומת זה ששרר בה לפני 60 שנה. בדומה לרוב החודשים בשנתיים האחרונות, גם חודש ספטמבר האחרון, היה החם ביותר מאז החלו המדידות ב-1880.

לרוב, היצורים החיים מהגרים במעלה הרים או לכיוון הקטבים הצוננים. מובן שלמינים מעופפים כמו ציפורים, עטלפים ואף חרקים, הנדידה מהירה וקלה יותר לעומת מינים שאינם מעופפים. לכן, אנו רואים קודם כל הגירה של מינים מעופפים, כמו במקרה של השחפיות. למינים יבשתיים, בניגוד לציפורים וליצורים ימיים, יש גם בעיות הגירה נוספות בדמות מכשולים מעשה ידי אדם – ערים, כבישים, סכרים, גדרות וכדומה.

הגירה בתנועה

מחקרים חדשים בודקים מהם נתיבי ההגירה הצפויים של בעלי חוליות באמריקה עם התממשות שינוי האקלים. "הגירה בתנועה" (Migration in Motion) הוא שמו של פרויקט ויזואליזציה חדש שמציג את התוצאות של מחקרים אלה על גבי מפה דינמית. במפה ניתן לראות איך צפויים להראות נתיבי ההגירה של כ-3,000 מינים של ציפורים, יונקים ודו-חיים בדרום וצפון אמריקה בעקבות שינוי האקלים, כאשר החוקרים לקחו בחשבון גם את השפעת מכשולים מעשה ידי אדם.

פרויקט זה ממחיש אילו אזורים יהיו קריטיים להגירה של מאות ואלפי מינים. אזורים אלה, כוללים את מזרח ארה"ב, דרום ברזיל ואגן האמזונס. במזרח ארה"ב למשל, מינים רבים צפויים לעלות עם שינוי האקלים מהמישורים והגבעות אל הרי האפלצ'ים, ומשם צפונית-מזרחית בצוואר בקבוק לאורך הרכסים. אולם, רק שני אחוזים מהשטח הטבעי במזרח ארה"ב מחוברים בצורה נאותה שמאפשרת הגירת מינים בהתאם לשינוי האקלים. בדרום אמריקה, מינים צפויים לעלות במעלה אגן האמזונס, אל שטחים גבוהים יותר הסמוכים יותר אל הרי האנדים. באזור זה, יש הרבה פחות מכשולים אנושיים שעלולים להפריע להגירה שלהם.

גשרים, מעברים וגדרות

חלק מהיצורים שנמצאים בסיכון גבוה הם דו-חיים, כגון סלמנדרות, טריטונים, צפרדעים וקרפדות. לא רק שמדובר בבעלי חיים איטיים, אלא שלרוב הם גם חייבים לבלות חלק נכבד משעות היום בתוך מקורות מים כגון אגמים, בריכות, נחלים ונהרות. לכן, הם בסכנת התייבשות אם זונחים מקור מים מתחמם, ולא מוצאים במהירות מקור מים חדש וקריר יותר.

המחקרים מפרטים את האזורים שבהם ראוי להשקיע משאבים בהגברת הקישוריות שבין שטחי הטבע, זאת על ידי ביסוס מעברים בטוחים לבעלי חיים מעל כבישים ומסביב לישובים (גשרים עיליים, מעברים תת-קרקעיים, גידור מתעל מסביב ליישובים ולאורך כבישים וכו'). ללא קישוריות מספיקה, מאות ואף אלפי מינים צפויים להיכחד, עקב חוסר יכולתם להגיע לאקלים מתאים למחיה.

בישראל ההגירה הצפויה תהיה אף היא מדרום צפונה. סביר להניח כי היא תתבצע דרך מסדרונות אקולוגיים של שטחים פתוחים, חקלאיים ושמורים. עם זאת בישראל יש בעיה אקוטית של חסימת המסדרונות במרכז הארץ על ידי פיתוח עירוני מואץ.
ייתכן ויש צורך לחשוב מחדש על מקומן של שמורות הטבע בעולם של בתי גידול משתנים. ויש להבטיח מסלולי נדידה ושמורות צפוניות גדולות יותר.

סרטון קצר שמסביר איך שינוי האקלים משפיע על נדידת בעלי חיים: